פסק-דין בתיק ע"א 28781-11-12

א.         בפנינו ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת תמר נאות-פרי) מיום 24/10/12, בת.א. 8954-02-10, לפיה נקבע שעל המערער לשלם למשיבים את הסכום של 16,705 ש"ח, וככל שהפיקדון שהפקידו המשיבים בקופת בית המשפט המחוזי בסך 6,000 ש"ח, לכיסוי הוצאותיו של המערער, אכן הועבר לידי המערער, כי אז על המערער להחזיר למשיבים את הסכום הנ"ל של 6,000 ש"ח, וזאת בנוסף לסכום 16,705 ש"ח.

הערעור מתייחס גם להחלטתו הנוספת של בית משפט קמא מיום 31/10/12, בה נקבע, כי בית המשפט מצפה שהצדדים ינהגו בהתאם לחוק, ואין בכוונת בית משפט קמא להיכנס למחלוקת באשר לנושא החשבוניות.

ב.         השתלשלות העניינים בתמצית: בתאריך 19/01/12 ניתן פסק דינו של בית משפט קמא, לפיו חוייב המערער לשלם למשיבים דמי שכירות, לגבי התקופה בה שהה בנכס שלהם מבלי ששילם תמורה, וזאת מיום 01/02/04 עד 30/06/10. בית משפט קמא הוסיף, שדמי השכירות לגבי תקופה זו ישאו ריבית חריגה, כך שהסכום הכולל שעל המערער לשלם למשיבים מסתכם ב-391,455 ש"ח (כולל מע"מ).

עוד קבע בית משפט קמא, שמן הסכום דלעיל יש להפחית את דמי המפתח בסך 175,000 ש"ח, כך שהיתרה שעל המערער לשלם למשיבים היא 216,455 ש"ח, ובנוסף 10,000 ש"ח בגין עלויות ניקוי, פינוי ותיקון, ועל כך התווסף חיוב בגין שכר טרחת עורך דין (כולל מע"מ) והחזר אגרה.

ג.          המערער הגיש ערעור על פסק דין זה, כשהמשיבים מצדם הגישו ערעור שכנגד (ע"א 47178-02-12), שנדון בפני הרכב כב' השופטת ש. שטמר. ביום 06/06/12 ניתן פסק הדין, שלפיו אישרה ערכאת הערעור את פסק דינו של בית משפט קמא, לפי תקנה 460(ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, למעט סוגיה אחת.

ביחס לסוגיה זו קבעה ערכאת הערעור, כי מדמי המפתח שהגיעו למערער יופחתו מדי חודש בחודשו דמי השכירות, כאילו שולמו במועד, ולפיכך אין להוסיף עליהם את הריבית החריגה (שעליה הורה בית משפט קמא בפסק דינו).

ערכאת הערעור הורתה בפסק דינה מיום 06/06/12, כי מן המועד שבו נותרה יתרה מדמי המפתח, לאחר קיזוז דמי השכירות, לזכותו של המערער, יש להוסיף לה ריבית חוקית + הפרשי הצמדה, ולא ריבית חריגה.

ד.         ערכאת הערעור הוסיפה, כי חישוב הסכום המגיע לכל אחד מן הצדדים ייעשה על פי המתווה שנקבע בפסק דינה של ערכאת הערעור, והצדדים יערכו את החישוב מחדש. ערכאת הערעור ציינה גם, שככל שתהא מחלוקת עובדתית בין הצדדים, תוגש זו להכרעתו של בית משפט קמא.

עוד החליטה ערכאת הערעור לבטל את ההוצאות ושכר טרחת עורך דין שנפסקו לזכות המשיבים בבית משפט קמא, ולחייב אותם בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין בהליך שבערכאת הערעור בסכום כולל של 10,000 ש"ח.

ה.         משלא הושגה הבנה בין הצדדים, פנו הם לבית משפט קמא שהוציא תחת ידיו את החלטתו מתאריך 24.10.12, ערך את החישוב בהתאם למתווה שקבעה ערכאת הערעור בפסק דינה מיום 6.6.12, והגיע לתוצאה שלפיה על המערער לשלם למשיבים את הסכום של 16,705 ש"ח, בתוספת 10,000 ש"ח בגין הוצאות הפינוי והניקיון וביחד 26,705 ש"ח.

מסכום זה יש להפחית את ההוצאות בהן חוייבו המשיבים  בערכאת הערעור בסך 10,000 ש"ח.

מכאן, שעל המערער לשלם למשיבים לפי החלטת בית משפט קמא את הסכום של 16,705 ש"ח, ועל כך יש להוסיף את הפקדון בסך 6,000 ש"ח שהפקידו המשיבים בערכאת הערעור, ואשר הועבר לידי המערער (ועל כך שהפקדון הועבר לא היתה מחלוקת בפנינו).

מכאן שעל המערער לשלם למשיבים את הסכום הכולל של 22,705 ש"ח.

ו.          על החלטה זו מלין בפנינו המערער, וטוען שהתוצאה של עריכת החישוב היתה צריכה להוביל את בית משפט קמא לכך שעל המשיבים דווקא לשלם למערער את הסכום של 24,850 ש"ח, בתוספת הוצאות הערעור ושכר טרחת עו"ד.

לטענת המערער, שגה בית משפט קמא בכך שלא קבע כי הסכום החודשי של דמי השכירות, בסך 2,470 ש"ח לחודש, כבר כולל בתוכו מע"מ, וכי בענין זה נפלה שגגה בפסק דינו של בית משפט קמא.

ז.          עוד טוען המערער, כי מאחר ובית משפט קמא בחר כבסיס לחישובו דמי שכירות חודשיים הכוללים את רכיב המע"מ, היה עליו להורות למשיבים ליתן למערער חשבונית מס/קבלה כדין, הואיל ומדובר בכספים המהווים הוצאה עסקית אצל המערער, הוצאה לשם יצירת הכנסה, ולכן מותרת היא בניכוי.

ח.         לטעמו של המערער, אילו היה בית משפט קמא קובע כבסיס לחישובו דמי שכירות, ללא מע"מ, היו המשיבים חייבים לשלם לו את הסכום של 24,850 ש"ח, וזאת לפי 350 ש"ח (שהוא השווי של המע"מ בחודש) X   71 חודשים.

כמו כן, וכאמור כבר לעיל, טוען המערער, שהעובדה שבית משפט קמא כלל את מרכיב המע"מ בחישוב, מבלי שחייב מנגד את המשיבים בהנפקת חשבונית מס'/קבלה  למערער, גורמת לו לעיוות משפטי קשה ומקפח, וככל שיבחר בית משפט זה לאשר את בסיס חישובו של בית משפט קמא, מבוקש להורות למשיבים להמציא למערער חשבונית מס/קבלה על סך של 175,000 ש"ח, עבור 71 חודשי השכירות, וכן עבור יתרת הסכום של 16,705 ש"ח הנקוב בהחלטה.

עוד נטען כי שגה בית משפט קמא משחייב את המערער לשלם למשיבים סך של 10,000 ש"ח בכל הנוגע להוצאות פינוי ונקיון.